ארכיון מחבר: אודי

קביעת הגבולות

בשנת 1918 נכרת הסכם חדש שבא להסדיר את השלטון הבריטי העתיד לקום על כל ארץ ישראל בגבולותיה המוגדרים במונח ההיסטורי-גיאוגרפי:  "מדן ועד באר-שבע". מונח זה, לפי כירזון, שר החוץ של בריטניה ד'אז, הוא "תחום טריטוריאלי מגובש המגיע בצפון עד הליטאני" וכולל את בניאס כמובן.

בהתקרב מועד ההכרעה בעניין הגבול הצפוני, ("עלה תאנה" עקרוני המכסה על הכוונה האמיתית בגללה הוצאו בסופו של דבר בניאס ומקורות המים שלה מתחום גבולות א"י), משיגים הבריטים הסכמה צרפתית להכללתו של "תל דן", (מקומה של העיר המקראית דן, ומקורות נחל דן), והכללתו בתוך גבולות א"י. כך יכלו עדיין לטעון כי הם מקיימים את עקרון השליטה על הארץ המשתרעת "מדן ועד באר שבע". כדי להצדיק את הויתור על בניאס ומקורות המים, ואיזורים נוספים המופיעים בתביעות הציוניות –  הבריטים, בעת המו"מ עם הצרפתים, התייחסו לאזור זה "כסחורה עוברת לסוחר" ונתנו או התנגדו לתת שטחים, על פי אינטרסים צרים שלהם מול הצרפתים.

המניעים של הצרפתים  לתביעתם את בניאס, נעוצים במיקומו של הכפר היושב על אם הדרך היחידה שקישרה בין סוריה ללבנון, שני חלקי "הלבנט" הצרפתי שעמד לקום. נוצר מצב שחלק מהשטחים נשארו בחסותה של א"י הבריטית וחלק אחר ובניאס בתוכו הפך לחלק אינטגראלי מהממשל הצרפתי – סורי. בסופו של דבר, בהסכם שנחתם ב 1920, נאמר בתיאור הגבול הצפוני, כי קו הגבול העולה צפונה ומזרחה לשפך הירדן אל הכנרת יגיע עד ל "דרך המגיעה מקוניטרה לבניאס, בנקודה המסומנת בפסים, משם ימשיך בדרך צדדית שתשאר בתחום הטריטוריה של המנדט הצרפתי עד בניאס". בנוסף דואג ההסכם שקטע הגבול שבין בניאס למטולה "יסומן כך שיבטיח לטריטוריה שתחת המנדט הצרפתי, תחבורה נוחה שכולה בתחום הטריטוריה שתחת המנדט הצרפתי כולל אזור צור וצידון".

החשיבות הרבה שהצרפתים יחסו לבניאס, כצומת המהווה קשר בין צור לדמשק, מוצאת ביטוי בהסכם המדגיש את הבטחת רציפות דרכי התחבורה בתחום המנדט הצרפתי הן למערבה והן למזרחה של בניאס. עם זאת, כדי להמתיק את הגלולה המרה של הוצאת מקורו של נחל בניאס, מתחומם, דאגו הבריטים לכלול סעיף בהסכם לפיו "מומחי מנהלה סורים ו ארצישראלים, יבדקו תוך 6 חודשים מהחתימה את בעיות ההשקייה ויצירת כוח הידרו-אלקטרי של מימי הירדן העליון והירמוך ויובליו". קו הגבול כפי שהכרנו במשך כל תקופת שלטון המנדט הבריטי, נקבע סופית ב1922 ונחתם ע'י ממשלות צרפת ובריטניה.

דרושים-אמון ונאמנות!

אמון ונאמנות הם מסוג המצרכים המבוקשים ביותר באנושות ומתקיימים בנו כצורך בסיסי בנפש האדם אך בימינו נדמה כי מוצר זה לא ניתן להשיג בקלות על המדף כמו כל שפע הצריכה המוצג לפנינו וזה נוגע בכל תחום בחיינו בזוגיות , משפחה, מסחר, פרסום, חינוך ועוד נאמנות ואמון מקנים לאדם תחושת בטחון ובין אם אנו מודעים לכך או לא הרבה מאוד מפעולותינו בחיים נובעות ומתקיימות מהעדר וצורך במימוש הרגשה זו.

אז מהו האמון והנאמנות הנכונים שאדם יכול להשיג? הרי בעולם שמשתנה בכל רגע ודקה למי כבר ניתן להאמין? על מה ניתן לסמוך? ומהי התפיסה הנכונה שתוביל אותנו לאותה הנחלה והסיפוק?

 הרב ד"ר מיכאל לייטמן שופך אור על נושא זה מתוך לימוד חכמת הקבלה ומסביר: "נאמנות לאדם או לרעיון, שניהם יושבים על בסיס אגואיסטי. הנאמנות מקנה ביטחון. עם זאת בזמננו, קשה מאוד למצוא נאמנות לטווח ארוך. זה נובע מכך שהאדם משתנה כל הזמן, תכונותיו, רצונותיו, יחסו לחיים".

עוד מוסיף לייטמן ומסביר: "אי אפשר להאמין לאף אחד, אך זקוקים לביטחון. זה מוביל אותנו לחיפוש הכוח העליון. היום קשה לסמוך על אנשים כמו פעם, כי הם כל הזמן משתנים והחיים עצמם משתנים (חיים חדשים – תוכנית 1010)

על פי חכמת הקבלה בדורינו גדל החיפוש לכוח עליון ולמשמעות עמוקה כי הגענו לגילוי מאוד ברור   שלא ניתן להאחז בכלום, כמעט כל ערך או רעיון הופך להיות תזזתי, משתנה, ונפרץ מכל כיוון. דבר זה הוא לא מיקרי, חכמת הקבלה מסבירה שכולנו על פי מטרת הבריאה נועדנו לגלות את אותה המטרה העליונה והמשמעות העמוקה לחיינו בדרגה גבוהה יותר.

"אדם הרוכש את תכונות הכוח העליון מגלה אותו ונעשה נאמן לו, כלומר לתכונות שרכש. זה מקנה לאדם את הביטחון של הבורא, הופך אותו להכי חזק, גדול, שלם. אם כן, בעתיד האדם לא יהיה נאמן למשהו מחוץ לו אלא לתכונות של אהבה ונתינה שבו. נאמנות כזו לא תתפוגג, כי הרצון להשפיע טוב אינו בא על חשבון אחרים, ולכן גדל וגדל." (הרב ד"ר מיכאל לייטמן -חיים חדשים – תוכנית 1010)

"זה יביא לחיים שלך חיים אינסופיים, כמו אותו הכוח העליון שאתה רוכש. זה יביא לחיים שלך את האמת, את היכולת לראות את החיים בפרספקטיבה בין העולמות, בין הדורות, למעלה מזמן, תנועה ומקום." )חיים חדשים – תוכנית 1011)

איך מנתחים מקורות פוליטיים קיימים

1. ניתוח תוכן מהותי – חיפוש שיטתי של ביטויי מפתח, מילים – באמצעותם אפשר להסיק על הלכי רוח וכד'. אפשר להשתמש בזה כשיטה כמותנית – ספירת מילים. אבל מה שמעניין זה להבין את המרכזיות של ביטוי מסויים. להבין למה מתכוונים במושג אורגניות או רציונליות, אחרי שזיהינו שזה מושג מרכזי. אפשר לשים את המילים במבנה של דיכוטומיה – משמעות חיובית ואז מה זה השלילי של אותו דבר. לא בעיני אלא מה מבינים מהטקסט שהוא השלילי ביחס לחיובי.

2. ההקשר – באיזה הקשר משובצות המילים החשובות שחוזרות על עצמן – דומה למה שאמרנו לעיל. איזה נושאים קיבלו עדיפות?

מאזן בין החיובי לשלילי

הקשרים בין השלילי לחיובי

האם משתנה ממסמך למסמך, לשנה לשנה.

3. ניתוח תוכן מבני – מתעניינים פחות ב-מה ויותר באיך זה נאמר. דקויות של משמעויות. מיקום הכתבה, באיזה עמודים.

נבחרי הציבור

דמוקרטיה. כל מספר שנים מתקיימות בחירות והציבור בוחר את נציגיו, אלו שאמורים לשרת את האינטרסים שלו ולדאוג לרווחתו ולשיפור איכות חייו. עקרונית הרעיון נחמד אך בפועל המציאות קצת שונה. מי שמציעים את עצמם לשרת את הציבור ולעשות הכל למען רווחתו ואושרו, הם בעצם פוליטיקאים שדאגתם העיקרית היא לרווחתם עצמם בלבד. אין הכוונה להכליל או חלילה לפגוע באיש אלא להעמיד את הדברים על דיוקם ולבחון את מציאות חיינו בעידן הנוכחי.

ההוכחה המוצקה ביותר לאמרה שלעיל היא העובדה שהציבור שלכאורה מיוצג על ידי מיופי כוחו עודנו סובל ממחסור עצום. החינוך, התרבות, הרווחה, התשתיות, איכות הסביבה, יחסי החוץ והפנים, כל אלו ועוד דורשים שינוי מהותי ועקרוני. לו הפוליטיקאים עסקו באמת ובתמים בשיפור חיי הציבור לא היינו עדים למצבים שמתקיימים כיום. לא היינו רואים משפחות אשר חיות מתחת לקו העוני, במיליון ילדים רעבים, באלימות כשגרה בבתי הספר ובגני הילדים, בתאונות אינספור בכבישים ובצפיפות האיומה במוסדות הבריאות הציבוריים. כל אלו ועוד מהווים בסיס אלמנטרי בחיי התושבים בארץ ולכן, אם התמונה המצטיירת היא כה עגומה, סימן שמי שאמור לדאוג לנו לא באמת עושה זאת. סימן שמי שבטחנו בו והאמנו לו במצע הבחירות, מונע בפועל מאינטרסים זרים משלנו.
אם נבחרי הציבור באמת היו דואגים לנו, היינו מרגישים שיפור בחינוך, בבריאות, ביוקר המחייה, ולמעשה בכל תחום בחיינו כתושבים במדינת ישראל. מה שקורה בכנסת ישראל ובממשלה זה מאבק כוחות תדיר בין פלגים וקבוצות שונות בין אינטרסים של בעלי השליטה, הכוח וההון. לצערנו, האינטרס של רוב הציבור אינו נלקח בחשבון וכך נוצר מצב אבסורדי לחלוטין שבו הדבר האחרון שנבחרי הציבור עושים הוא לדאוג לציבור. ישנם פוליטיקאים שמשקיעים את מרצם בלצייר לציבור הבוחרים שלהם תמונה של עשייה, של שינוי ושל תרומה, אך זו קוסמטיקה בלבד ולא נעשה שום שינוי מהותי שבאמת מקל על חיי השגרה שלנו. "תודעה כוזבת", כפי שכתב קארל מרקס.
ישנו נתון נוסף שחשוב להכיר, גם אם יקום נבחר ציבור שבאמת דמו בוער למען רווחת ציבור בוחריו, הוא ימצא את עצמו אסור באזיקים ללא יכולת לנוע ולו מילימטר אחד לכיוון הרצוי משום שהאינטרס של בעלי ההון הוא השולט וכל ניסיון לשנות משהו יטורפד על ידו.
האופן בו באמת ניתן לחולל שינוי אשר יגרום לשיפור בחיים של כולנו בכל הרמות ובצורה מהותית, הוא להתאגד ביחד למען האינטרסים שלנו. לבחור יחד בחינוך הנכון שייתן לילדים שלנו ולנו כלים להתמודד עם החיים, לבחור בסביבה נקייה וירוקה, לבחור בצרכנות נבונה ולא מוגברת. לא לפרנס את התעשיות המיותרות שמזיקות לנו ופשוט להצביע ברגליים ולנוע אל העתיד שאנחנו באמת רוצים לחיות בו. ביחד זה הכוח האמתי ואין לאף גורם אפשרות להביס אותו.

הארווי

סופת ההוריקן "הארווי" הכתה בטקסס. המחיר שהיא גבתה בנפש וברכוש הביא חורבן גדול. לפי חכמת הקבלה יש בכוחנו להשפיע על האקלים.

כל הבעיות שלנו, פרטיות וכלליות כאחד במשפחה בארץ ובעולם נובעות ממקור אחד –

מערכת יחסי האנוש שבינינו.

"בתיקון היחסים בינינו נמצא את הפתרונות לבעיותינו". גישה מהפכנית זו דורשת  שינוי בדרך המחשבה. את זה ניתן להשיג בעזרת הסברה. הסברה באיזה עולם אנחנו חיים, מי הוא האדם ומה היא מערכת בני האדם למול מערכת הטבע הסובב אותנו.

למימושה של אותה הסברה יש כבר צורך במערכת חינוך כללית.

באיזה עולם אנחנו נמצאים?

אנחנו חיים בעולם שהתכונה של רצון לקבל לעצמו נמצאת בכול צורות ההתפתחות המוכרות לנו- מדומם לצומח דרך החי למדבר[ אדם]. הרצון הוא לקבל לעצמו תענוג וזה לא רע. אצל האדם זה מוטיב הכוח וטעם חייו. אבל רק אצל האדם מתפתח לאורך כול ההיסטוריה רצון לקבל ההולך וגדל ומקבל תענוג מזה שהוא על חשבון האחרים.

זה רע!! לזה קוראים אגו.

דרך "העיניים של האגו" אין בעולם אנשים זהים. כל אחד נולד עם תכונות שונות. כל המדינות שונות אחת מהשנייה. לכל אחת אופי והרגלים משלה.כל אחת נמצאת בדרגת התפתחות שונה ולכן לא אפשרי להשוות ביניהם. ישנן מדינות שחשות כי הן נמצאות במצב טוב יותר ואחרות חשות גרוע .

האם ניתן היום למצוא בכלל הרגשה משותפת בעולם? יש הרגשה משותפת של משבר, בעיקר אישי. מי יותר מי פחות.מה מונע מאיתנו להגיע להכרה והרגשה שהמשבר הוא לא רק אצלי אלא כללי? אותו האגו המפריד בינינו.

אגו של אדם אחד זה עדיין לא נורא. אבל אגו של מדינה שלמה זו כבר "בלאגן". ואגו של עם שלם נגד יתר המדינות זה כבר כאוס. וכשיבשות וציביליזציות נכללות בתמונה זו, אז הבעיות נהפכות לבלתי פתירות. לכן מגיע משבר.

המשבר מורגש באגו שלנו, וזה דווקא לא רע.

כי הוא מתרחש על מנת לעזור למדינות, לעמים, ולאנושות כולה להתקרב איש לרעהו.האגו שדוחה זאת מביא משבר, והוא שמאלץ אותנו להבין שלהתקדם מעליו בהידוק הקשר בינינו זו הדרך היחידה שניתן  לנו להכניע אותו.לו היינו מסוגלים להתקדם ברצון יפה ומעשים טובים וכך לעלות מעל למפריד בינינו, לא היה צורך במשבר וייסורים. אבל זה נבצר מאיתנו. המשבר דרוש כדי לדחוף אותנו לאינטגרציה, לאלץ אותנו. לכן הוא מתרחש.

בטבע הכללי שסביבנו יש כוחות נוספים שדוחפים אותנו לאינטגראציה. מזג האוויר הסוער הוא אחד מהם. בנו תלויה היכולת לקשור שזה נועד לכוון אותנו להיטיב את מערכות היחסיים בינינו. אם נפרש את המצב כך, יהיה לנו קנה מידה לבחון האם מתקדמים לאינטגרציה בינינו ונמנע מעצמנו סבל וייסורים גדולים

במידה שנסביר לאנשים ולעמים שזה הכרח המציאות, ללא קשר אם הם נמצאים במשבר או לא, אנחנו נעזור להם לעבור בצורה חלקה את הבעיות, ולא יהיה צורך בכוחות שליליים נוספים  לדחוף אותם לצאת.

אנחנו חיים בזמן מיוחד.נפתחה בפנינו שיטתה של חכמת החיבור. שיטה זו מאפשרת לנו לפעול בצורה מדעית להשיג נגישות לחיים חדשים. ניתן להתחיל ביצירת קשרים בקבוצות קטנות בנות 10 איש. ולממש בהן את מטרת הטבע הכללי המוביל אותנו לבנות בינינו מערכת קשר באיכות של משפחה אנושית אחת גדולה. עלינו לפרסם ידיעה זו על פני כדור הארץ. הטבע מעיד שאם נמהר המכות והסבל לא ישיגונו. אם נאט חס ושלום , נקבל ייסורים רציניים. הכול תלוי בנו.

גדולים מהחיים

בלבו של כל אדם קיימת שאיפה פנימית להצליח ולממש את עצמו במאת האחוזים. בין אם השאיפה הזו מורגשת ברמת המודע ובין אם היא נסתרת מתחת לפני השטח התודעתי, היא זו שמנהלת את האדם בכל פעולותיו, מחשבותיו ורצונותיו.
מימוש עצמי, הכוונה להוציא מן הכוח אל הפועל את כל מה שגלום באדם כפוטנציאל מלידתו ומה שספג במהלך שנות חייו מסביבתו. כל אדם מכיל מידע ייחודי ומגוון אשר נברא למטרה מסוימת ומבקש להתממש בכל הכוח.
הדבר המעניין הוא שכאשר אדם משתוקק לממש את עצמו הלכה למעשה הוא מגיע למסקנה שיכולה להשתמע כאמביוולנטית אם לא יורדים לעומק המשמעות שלה. כאשר אדם רוצה לפרוץ ולממש את כל מה שיש בו, עליו להיות שייך או לשאוף למשהו גדול יותר ממנו. המוטיבציה של האדם לעבור את כל המכשולים והירידות בדרך למימוש עצמי נשאבת מתוך ראייה לטווח ארוך של המטרה הגדולה והחשובה עבורו. אותה מטרה היא זו שמושכת אותו קדימה ונותנת לו את כל מה שדרוש לו על מנת להתגבר על פני כל הרגשות, המחשבות והתחושות שעולות בקרבו בדרך.
במילים אחרות, כדי שאדם ירגיש שהוא גדול מהחיים הוא חייב לשאוף אל עבר משהו גדול יותר ממנו עצמו. אדם דגול, מוערך ומוערץ הוא כזה שתרם לאנושות והביא תועלת לכלל ולא מי שנשאר בגבולות עצמו בלבד. אפילו מי שמקריב את עצמו למען מטרה נעלה ומאבד את חייו ראוי להערכה ולאות כבוד על ידי החברה, משום שבכך הוא הגן על מטרה עליונה ממנו וחשב על הזולת במקום על עצמו.

מכאן ניתן להבין שהדבר הראשון שיש לברר בדרך למימוש עצמי הוא מהי המטרה הגדולה אליה האדם שואף. חכמים אמרו "סוף מעשה במחשבה תחילה", כלומר קודם צריך להסתכל על המטרה הרצויה ולראות את התמונה הסופית והרצויה ואז נפרסת הדרך אליה. החל מהנקודה בה האדם נמצא כעת ועד לנקודה הסופית אליה הוא שואף, נוצר שביל ששמו מזכיר לצועד בו לשאול בכל צעד "בשביל מה אני צועד?".
ככל שהמטרה תהיה חשובה לאדם וגדולה יותר ממה שהוא מעריך את עצמו כפי שהוא היום, כך גדלים הסיכויים שהוא ישים את ידו עליה בזמן קצר יותר. על מנת להצליח לצעוד ביתר עוז ומרץ מומלץ להיות מוקפים בסביבה תומכת שתעלה את מצב הרוח ותיתן כוח להמשיך ולדבוק במטרה הנעלה הנבחרת.
החיים הם ההזדמנות של כל אחד ואחת לצאת מתוך גבולות עצמו בלבד ולהרחיב את התפיסה וההרגשה אל עבר הזולת. המימוש העצמי וכל הטוב שהאדם מחפש עבור עצמו נמצאים דווקא בסובבים, בזולת ולא בתוך עצמו. והאדם? הוא כלי להרגיש את כל מה שעובר ממנו אל האחרים.

איך למנוע מלחמת עולם הרביעית

מלחמת עולם השלישית בפתח, אם עד כה לא הצלחנו לעצור את מגמת התקרבות אליה, כנראה העולם מתקרב לנקודת על-חזור.

למנוע את מלחמת עולם הרביעית היא אותה הדרך למנוע את מלחמת עולם השלישית, וזאת ע"י חיבור בין האנשים בעם ישראל, לפחות להגיע למסה קריטית כ-10% מכלל עם ישראל.

מי הוא עם ישראל?

העם שמבבל הלך בדרך אברהם אבינו בלי להתבלבל ישר-אל, עם האמונה מעל הדעת, אין עוד מלבדו, טוב ומטיב.

הבורא קבע בבריאתו את הרצונות שלו מהנבראים- ואהבת לרעך כמוך.

עת הגיעה ללכת בדרכי המקובלים לפנימיות התורה, לגילוי הבורא, להגיע לתיקון עולמי וגאולה.

כדי לעשות כך, הבורא אומר בוא-וראה, תכיר את עולמך בחייך, כל אחד ועולמו הוא.

מדוע זאת הדרך שהבורא בחר?

את שאלה זו נוכל לשאול את הבורא בעת דביקותו, איך נוכל אחרת לדעת, האם ייצור בעל יכולות מוגבלות אמור להבין בקלות את האין-סוף.

אבל הבורא נתן לנו תיאור דרך להגיע אליו, אשר רק הוא יקבע את העיתוי המתאים, כי אחרת האם כל אחד יכול לקבוע לעצמו או לבורא מתי, לפי אילו כלים אפשר לקבוע זאת, מי בן-אנוש שמסוגל לראות את הנהגת העולם והיקום כולו.

הבורא מסדר לנו הכול בחיים בלי לשאול אותנו, אבל נתן לנו בחירה חופשית אחת בלבד כדי לבחור בעצמנו את הרצון ואת הקצב להתקרב אליו.

הסופיות שלנו קובעת כי הסוף שלנו יגיע, רק הבורא אין סופי, ולכן סוף העולם צריך להגיע בטוב או הפך.

אפשר לשאול כי, הרי הבורא יכול להעלים אותנו בכל זמן נתון בלי שנדע אפילו, אז מה טעם בחיים.

העובדה שזה לא קורה, מאפשרת לנו להיות חוקרי קבלה כדי להגיע לדעת את האמת.

כדי להגיע לסוף העולם בטוב, ולהתכלל בתוך האין-סוף, עלינו ללכת בדרך כפי שהמקובלים כתבו לנו, על בסיס הצלחה בדרך שתארו.

כדי להציל את העולם מייסורים, כקולקטיב, עלינו להתגבר על ספקות לגבי רצון הבורא, וללכת בדרך המקובלים, להתחבר בינינו ולהביא תיקון לעולם, ובלי לאכזב, לעשות נחת-רוח לבורא.

כל הנדרש הוא "ואהבתך לרעך כמוך"- כלל גדול בתורה שכולל את כל הכללים.